גזר דין בתיק ת"פ 42698-05-11

הרקע

1.       הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע ארבע עבירות לפי סעיפים 220(1) ו-220(5) ל פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 [ הפקודה] - השמטת הכנסה מדוח בכוונה להתחמק מתשלום מס, וזאת לאורך תקופה של ארבע שנים (2003 עד 2006, כולל). על פי כתב האישום המתוקן, הנאשם עסק בשנים הרלוונטיות לכתב האישום בתחום עסקי השידוכים, במסגרת עוסק מורשה שכונה "רנ-דה-וו". הנאשם הגיש בכל שנה דוחות לרשויות המס בגין הכנסותיו, אך הדוחות היו כוזבים והנאשם השמיט מהם במרמה, בערמה ובתחבולה הכנסה בסך 1.5 מליון ש"ח, בכוונה להתחמק מתשלום מס.

2.       במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים [שהוגש וסומן במ/1] הוסכם כי הצדדים יעתרו במשותף למאסר בפועל, כאשר המאשימה תטען שיש להטיל על הנאשם עונש מאסר בן 12 חודשים והנאשם יטען שיש להטיל עליו עונש מאסר בן 6 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות. עוד הסכימו הצדדים שיוטלו על הנאשם מאסר על תנאי וקנס - בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.

הטיעונים לעונש

מצבו הרפואי של הנאשם

3.       במהלך הטיעונים לעונש הביא הנאשם כעד מטעמו את פרופ' מרדכי רביד, מומחה ברפואה פנימית ובמנהל רפואי. פרופ' רביד הגיש חוות דעת ( נ/1) בה פורט מצבו הרפואי של הנאשם, המוכר למומחה מאז 2007. הוא ציין כי הנאשם סובל מתופעות רב מערכתיות, שהן ביטוי מגוון של מחלה אחת של רקמת החיבור, אשר הפכה את חיי הנאשם לגיהנום. מדובר במחלה המסבה לו סבל יום יומי קשה מאד, מגבילה מאד את אפשרויות העבודה שלו ותגרום לקיצור משמעותי של תוחלת חייו. הוא המשיך ופירט את ביטויי המחלה, ובהם: עור יבש ומתקלף; העדר פעילות של בלוטות הזיעה (שמשמעותו אי יכלת לשהות מחוץ לאזור ממוזג, אי יכלת לבצע פעילות גופנית ואי יכלת לשהות בשמש); עיוורון בעין שמאל והגבלת ראיה בעין ימין; מחלת ריאות הגורמת קוצר נשימה ושיעול, המטופלת בסטרואידים; נמק צוואר הירך הגורם כאבים והגבלה בתנועה, ועל כן בוצעו בנאשם החלפות של שני מפרקי הירך; צליאק - מחלת מעיים המחייבת דיאטה מיוחדת; מחלת כליות; סטיית מחיצת האף וסינוסיטיס כרוני הגורמים הפרעה בנשימה. בגין כל אלה קבע לנאשם שיעור נכות לצמיתות של בין 97% ל-100%.

צוין כי הנאשם חולה מגיל צעיר, ולמעשה - שוחרר מצה"ל זמן קצר לאחר גיוסו עקב בעיות בריאות. פרופ' רביד קובע, נוכח כל התסמינים המוזכרים, המטילים סבל גופני ומשליכים לתחום הנפשי, המביאים למשבר ונטיה לדכאון הולך ומחמיר, כי שהייה בתנאי מאסר תסכן את חיי הנאשם. שהייה במקום לא ממוזג, עם דיאטה לא מבוקרת, כאשר לשב"ס בעיות ידועות באספקת תרופות ולאור הזמן החולף עד קבלת עזרה רפואית, יהוו בעבור הנאשם סיכון ממשי לחייו.

פרופ' רביד העיד, כאמור, בבית המשפט. הוא חזר על האמור בחוות הדעת וציין כי הנאשם סובל מהבעיות הללו מגיל 15 - 16 והמצב החמיר עם השנים. הוא ציין שמשמעות הדברים היא שאם יגזר מאסר על הנאשם, יהיה עליו לשהות במשך כל תקופת המאסר בבית החולים של שב"ס, והוא אינו מכיר מקרה שבו כך נעשה.

4.       למול חוות דעת זו הציגה המאשימה את חוות דעתה של ד"ר דיני טישלר אורקין, קרפ"ר שב"ס [ חוות דעת קרפ"ר שב"ס]. ד"ר טישלר אורקין ציינה כי הרופא שבדק את הנאשם, ד"ר אייל בן בסט, מומחה ברפואת המשפחה ותומך הידע המחוזי בשב"ס, מסכים להערכתו של פרופ' רביד שרב הסיכוי שמדובר בהפרעה רב מערכתית. הנאשם נזקק לשהייה בחדר ממוזג והמנעות מחשיפה לשמש. הוא מקבל תרופות שונות, לרבות משחות, משאפים ותרופות נוספות. עם זאת, מציינת ד"ר טישלר אורקין, הנאשם אינו נמצא בסכנת חיים מיידית. במרכז רפואי שב"ס [ מר"ש] יש חדרים ממוזגים והשגחה של 24 שעות של צוות רפואי. יש באפשרות שב"ס לספק לנאשם את התזונה והתרופות להן הוא זקוק וניתן לאפשר לו את הבדיקות הרפואיות להן הוא נדרש. לפיכך, אין במאסר לסכן את חייו באופן ממשי. אם יגזר עליו מאסר, ירצה את עונשו במר"ש או במתקן בו קיים מיזוג, בהתאם.

טיעוני ב"כ המאשימה

5.       המאשימה הדגישה את השיטתיות שבה פעל הנאשם, באופן רצוף במשך 4 שנים במטרה להעלים הכנסותיו משלטונות המס ולחמוק מתשלום מס. מדובר, לדבריה, בעבירות מס במדרג חמור ביותר, כאשר העונש המירבי הקבוע לצד כל עבירה הינו 7 שנות מאסר. אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא בעבירות שבוצעו, כאמור, על פני 4 שנים והדבר מצביע על התנהגות עבריינית מתוכננת ומחושבת. הנאשם יכול היה בכל פעם מחדש להתעשת ולתקן את המעוות, אך בחר שלא לעשות כן. דרכי ההתחמקות בהן נקט הקשו מאוד על רשויות המס להתחקות אחר סכומי ההכנסות אותן העלים.

המאשימה התייחסה לקלות הבלתי נסבלת של ביצוע העבירות והקושי הרב בגילויין, היא התייחסה להיקף הנזק שנגרם וההשלכות של עבירות המס על הציבור. החומרה היתרה של העבירות נובעת גם משכיחותן ובתי המשפט הדגישו את החומרה בה יש להתייחס אליהן. לפיכך, השיקול המרכזי בעבירות אלה הוא האינטרס הציבורי וגורם ההרתעה, ויש להטביע אות קלון על עבריינים כאלה.

המאשימה ציינה כי לטעמה, רף הענישה בעבירות כגון אלה כולל מאסרים בפועל וקנסות כבדים. במקרה דנן ביקשה המאשימה שאטיל על הנאשם מאסר בהתאם לרף העליון של הסדר הטיעון בין הצדדים, קרי: 12 חודשי מאסר בפועל. כמו כן ביקשה שאטיל על הנאשם קנס משמעותי.

היא הפנתה לפסיקה מתאימה ובפרט רע"פ 5060/04 דוד הגואל נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 24.2.05] וכן ע"פ 110200/97 גולדשטיין נ' מדינת ישראל וע"פ 71191/04 ד"ר מנחם צ'צ'קס נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 28.8.06].

המאשימה ציינה כי הנאשם לא הסיר את מחדליו. נטען כי הסיבה לכך היא נסיבותיו האישיות, אך בתי המשפט קבעו כי יש ליתן משקל נמוך יחסית לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית בעבירות כגון אלה.

בהתייחס לבריאותו של הנאשם, ציינה המאשימה כי זוהי אחת הסיבות שבגללן הגיעה המאשימה להסדר טיעון מקל יחסית עם הנאשם. בתוך ההסדר אין המאשימה סבורה כי מצבו הבריאותי של הנאשם צריך להצדיק הקלה נוספת. היא הדגישה כי אין מדובר בנאשם חולני ראשון הבא בפני בתי המשפט, ובמקרים חמורים יותר לא נמנע בית-המשפט מלהכניס נאשם לכלא, כאשר מדובר היה בעבירה שהצדיקה זאת. היא הפנתה לרע"פ 6924/08 שוורץ נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 6.1.09] ולפסיקה נוספת בענין זה.

לענין הקנס, טענה ב"כ המאשימה כי לאור אופיין הכלכלי של העבירות ובשל היות העבירות מקור לרווח קל ומיידי, נקבע כי יש להטיל במקרים כאלה קנסות כבדים. הקנס הקבוע בצד העבירה לפי סעיף 220 לפקודה הינו פי שניים מסכום ההכנסה שהועלמה.

טיעוני ב"כ הנאשם לעונש

6.       הסנגור הסביר את טיב העסק שהקים הנאשם: הוא שידך בין גברים בישראל לנשים בחו"ל. לשם כך, מימן את נסיעתם של הגברים לחו"ל ואת שהותם שם, בזמן שנפגשו עם מספר בנות זוג פוטנציאליות. לאחר שהנאשם מימן את הנסיעה והשהות, היה מקבל החזרים מאותם לקוחות. לעיתים נעשו ההחזרים במטבע זר בחו"ל, למשל כאשר הנאשם מימן שרותי מלון. הנאשם כשל בכך שלא דיווח על כל ההכנסות, אך היה עליו לדרוש את ההוצאות שהוציא בחו"ל כהוצאות, ולדווח על כל שיפוי ההוצאות כהכנסה. הנאשם לא דיווח על הכנסותיו מאחר ש"הסתבך" עם החשבונאות ולא תיעד באופן מסודר את ההכנסות כנגד ההוצאות. אמנם לא דיווח על הכנסותיו, אך מצד שני, לא דרש גם לנכות את הוצאותיו.